<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער שנים עשר</h1>
<h2>דף סב:</h2>
האוכל מאכל ממאכלות האסורות דרך צחוק או במתעסק אעפ"י שלא נתכוון לגוף האכילה הואיל ונהנה חייב כמי שמתכוין לעצמה של אכילה, והנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו באיסור מן האיסורין אם נתכוון אסור, אם לא נתכוון מותר, לר"ם. לשון הר"ם סתום בזה במה שכתב והנאה הבאה לו לאדם, ורבים מן המבארים ביארו מה שנאמר בדבר זה בהנאת הריח, ופסקו שאסור להריח בריח מן האיסורין כשהדבר עומד להריח כגון קטרת של ע"ז, ואם אי איפשר להשמר מן הריח ואין מתכוין בריח מותר אחר שאין מתכוין להריח, ושאין מתכוין שאמרו הוא שאינו רוצה בריח הקטרת, אחר שאינו רוצה אינו נהנה ממנו, ואם מתכוין בריח והוא שנהנה ממנו אעפ"י שאי אפשר להשמר מן הריח אסור, ודבר שאינו עומד להריח הואיל ואין עקרו להריח מותר להריח בו, ומפני זה התירו לישראל להריח ביין נסך שהיין אינו עומד להריח. הר"ם לא ביאר מזה דבר אלא מה שכתוב בלשונו למעלה, ויש מי שביאר לשונו כגון שהאכילוהו מאכל ממאכלות אסורות בעל כרחו, אם נתכוון להנאת האכילה אסור ואם לא נתכוון מותר, וזה לא נתברר לי.
